לקריאת נייר העמדה בעברית | באנגלית
ב-7 באוקטובר נוצר סדק בלתי ניתן להכחשה בין המדינה לבין אזרחיה כשזו לא הצליחה להגן עליהם מפני מתקפת חמאס. אמון זה לא הוחזר עד היום. מה שמעורר דאגה כבדה ועמוקה היא העובדה שתחת הניסיון לבנות אמון הממשלה משתמשת באסון באופן מניפולטיבי, ומעודדת באופן חסר תקדים את האשליה כי בעלות של אנשים פרטיים וקבוצות אזרחיות על כלי נשק תעניק ביטחון.
במהלך פחות מחודשיים, מאז ה-15 באוקטובר עת אושרו על ידי הוועדה לביטחון לאומי התקנות החדשות לזכאות לרישיון לנשיאת נשק פרטי בידי אזרחים, התקבלו 265,000 בקשות להוצאת רישיון לנשק – מספר תקדימי שלא נראה כמותו בישראל.
מדוע ההתחמשות מהווה בעיה מתחום הבריאות? הן משום שרופאי ורופאות משפחה נדרשים למלא "הצהרת בריאות", כאחד מהתבחינים שנקבעו למתן רישיון לנשק; והן משום שתפוצת נשקים, במיוחד בחברה רוויית טראומות כשלנו, נושאת בחובה סיכון משמעותי לפגיעה בבריאות הציבור – היבטים שנוח לממשלה להעלים מהדיון הציבורי.
נייר עמדה חדש של ועדת האתיקה של רופאים לזכויות אדם מדיקליזציה של חימוש: תפוצת נשק במרחב האזרחי, אלימות ותפקיד הקהילה הרפואית, שנכתב כחלק מתהליך למידה ודיאלוג עם פרויקט האקדח על שולחן המטבח בארגון אשה לאשה, משמש אותנו בימים אלה כבסיס לדיאלוג עם קובעי מדיניות כמו גם עם הקהילה הרפואית בניסיון לבלום מהלך שהשלכותיו הן בבחינת בכיה לדורות.
כך, עשורים של מחקר שנעשה בארה"ב הראו שעלייה בהחזקת נשק מובילה לעלייה באלימות ומוות – יותר מקרי רצח, יותר ניסיונות אובדניים המסתיימים במוות, מיתות בתאונה ופציעות מנשק. הממצאים הללו הובילו ארגוני בריאות בארה"ב לקבוע שאלימות נשק מהווה משבר בבריאות הציבור, שהיא מדבקת ועשוייה להפוך למגפה של ממש, תוך שהיא מעצימה מתחים וחיכוכים חברתיים, עם תוצאות קטלניות כלפי קבוצות מודרות.
חשוב להדגיש: אין לרופאים.ות, גם לא לאלו מתחום בריאות הנפש, אפשרות לחזות אלימות. לבקש מהן.ם להיות סוג של שומרי סף – הוא לבקש מהם למלא תפקיד שהוא מעבר לידע המקצועי שלהם, ביחס לעניין שאין לו אינדיקטורים קלינים ברורים. קל למדינה, כמו במקרים אחרים, לעשות שימוש באמינות המיוחסת למקצוע הרפואה על מנת לתת מצג שווא של ריסון וסינון הסיכונים.
מעבר לכך, הטלת מראית עין של בקרה רפואית, מהווה דרך לפטור את קובעי המדיניות והחברה מהתמודדות עם המצבים שמלכתחילה מובילים אנשים כה רבים לבקש רישיון לנשק: מדוע המרחב הציבורי אינו מרגיש לנו בטוח? כיצד התדרדרה תחושת הביטחון, ומדוע אין לנו אמון בכוחות אכיפת החוק שיצליחו לספק את ההגנה לה אנחנו ראויות וראויים?
אנו מצויים עתה בשפל עמוק ומסוכן של החברה בישראל, עם השלכות ארוכות טווח, חלקן בלתי הפיכות. כל דיון במדיניות רכישת ואחזקת נשק חייב לערב את קהילות הבריאות והרווחה. ואולם, עד אשר דיון שכזה יתקיים, על הקהילה הרפואית לסרב לקבל על עצמה את תפקיד "שומרי הסף" ולא לקחת חלק בהליך אישור נשיאת נשק. יש לומר בקול ברור: אין הרופא.ה יכול.ה לקבוע או לנבא מסוכנות ואין זה מתפקידו.ה.
