לקריאת נייר העמדה
בעברית | באנגלית
המציאות שנוצרה בעקבות 7 באוקטובר הוכיחה את מה שהתרענו עליו כבר שנים – שהחלשת מערכת הבריאות הציבורית והיעדר ההשקעה בבריאות בפריפריה פוגעים קשות ביכולתה לתת מענה, בשגרה וגם בחירום. בנייר עמדה שהוצאנו בנושא, "מחיר החלשת מערכת הבריאות הציבורית – התמודדותה מאז 7 באוקטובר והצעדים הדרושים לשיקומה ולחיזוקה", סקרנו את ההשלכות של הרעבת המערכת, ובהן למשל הזנחת המיגון בבתי החולים בדרום שפגעה בתפקודם ב-7 באוקטובר, והתוצאות הרות האסון של חוסר ההשקעה בשיקום – בעיקר בפריפריה – לאור הצורך הרב כעת.
קיווינו שבעקבות ה-7 באוקטובר הממשלה תבין את החשיבות העליונה של חיזוק מערכת הבריאות הציבורית ואת העובדה שאין לה תחליף בעתות חירום, ויחול שינוי של ממש בסדרי העדיפויות ובהקצאת הכספים הדרושים. לצערנו, התקווה הזאת התבדתה נוכח ההתנהלות מאז ונוכח תקציב 2024 בבריאות. מי שנפגעות באופן הקשה ביותר מכך שמערכת הבריאות מורעבת הן תמיד האוכלוסיות המוחלשות, ובהן בין היתר תושבי הפריפריה, אנשים בעוני, קשישים ומתמודדי נפש. שוב ושוב, הממשלה מראה שאין לה קושי להטיל גזרות שיפגעו בעיקר בהן, כמו למשל הטלת השתתפות עצמית בטיפולי בריאות הנפש.
משרד הבריאות אמנם יצא בהכרזה על תוכנית לאומית בתחום בריאות הנפש, אך לא רק שהיא תמומן ברובה מהעלאת מס הבריאות, אלא שבמסגרת התוכנית משרד האוצר דרש גם שלראשונה תוטל השתתפות עצמית בטיפולי בריאות הנפש – שעד כה ניתנו ללא תשלום – בסך של 35 שקלים למפגש. אמנם ניתן פטור לילדים ולמקבלי קצבאות, אך מכיוון שטיפול נפשי הוא רב פעמי ומתמשך, מדובר בעלות שיכולה להגיע ל-140 שקלים לחודש לבוגר ויותר מכך במקרים אקוטיים.
וכך, למרות שמשרד הבריאות הכיר בשנים האחרונות בחשיבות של צמצום הפערים במערכת הבריאות, הכוונה להטיל השתתפות עצמית פירושה בפועל חסם נוסף על אוכלוסיות מוחלשות בפני קבלת מענה בבריאות הנפש – דווקא בתקופה שבה קריטי במיוחד להסיר חסמים ולהנגיש את הטיפול הנפשי לזקוקים לו, לאור הטראומה הקולקטיבית והמלחמה.
אנחנו נמשיך להיאבק למענן ולמען חיזוק הרפואה הציבורית, ונמשיך להזכיר לממשלה שמערכת בריאות ציבורית איתנה היא משאב חיוני לחוסן ולחוזק החברה בשגרה ובחירום.
