ביחד עם 17 ארגוני בריאות וזכויות אדם, פרסמנו הצהרה משותפת המפרטת שורה של דרישות ועקרונות להבטחת זכותם של הפלסטינים לבריאות.
כשברקע 41,272 הרוגים, 95,551 פצועים, 1.9 מיליון עקורים פנימיים והרס נרחב של בתים ותשתיות, אין אדם בעזה שלא נפגע מהמשבר הנוכחי – מצב המדגיש את הצורך הדחוף בהפסקת אש ובהתערבות הומניטרית ופוליטית המבוססת על עקרונות מנחים.

ההצהרה מדגישה כי שירותי הבריאות והגורמים החברתיים המשפיעים על הבריאות, כמו יציבות כלכלית, ביטחון תזונתי, דיור, חינוך וביטחון פיזי, אינם מתקיימים בוואקום וימשיכו להיפגע כל עוד הכיבוש הצבאי והמצור נמשכים.

לא ניתן להבטיח שוויון בריאותי בהיעדר ריבונות וכבוד. לא ניתן לשוב לשגרהשהשתרשה כאן, ואשר לפיה הבריאות הפלסטינית והגישה לשירותי הבריאות בעזה הם נושאים הומניטריים התלויים בסיוע מותנה ובהיתרים הניתנים על ידי ישראל תחת מגבלות ותנאי תת-פיתוח כפויים וקבועים, לכודים במעגל אינסופי של הרס ושיקום מחדש.

לכן, אנו מציגות כאן 10 דרישות מיידיות וארוכות טווח להבטחת שוויון בבריאות עבור האוכלוסייה הפלסטינית. אנו קוראות לארגונים הומניטריים ורפואיים להצטרף אלינו ולאמץ את העקרונות המנחים הללו בתכנון וביישום מאמציהם לשיקום רצועת עזה באופן מיידי ולאחר הפסקת אש.

קראו את ההצהרה המלאה כאן:
עברית | אנגלית | ערבית

דרישות ועקרונות להגנה על זכותם לבריאות של הפלסטינים

לאחר יותר מ- 340 ימי לחימה בעזה, הנזק שנגרם לאוכלוסיית הרצועה הינו הרסני. עם למעלה מ 41,020 הרוגים, 94,925 פצועים, 1.9 מיליון עקורים פנימיים והרס נרחב של בתים ותשתיות, אין אדם בעזה שלא נפגע מהמשבר הנוכחי – מצב המדגיש את הצורך הדחוף בהפסקת אש והתערבות הומניטרית ופוליטית מתוכננת ומבוססת עקרונות מנחים. עוד לפני פרוץ המלחמה הנוכחית, מערכת הבריאות בעזה הייתה על סף קריסה בעקבות שנים של כיבוש ומצור. אך המלחמה הנוכחית, שכללה פגיעה מכוונת באנשי צוות רפואי והרס תשתיות ומשאבים רפואיים, הובילה לחורבן חסר תקדים. מחקר שנערך לאחרונה חשף כי שיעור ההתקפות הצבאיות על מוסדות וצוותי בריאות בעזה הוא הגבוה ביותר שנרשם בהשוואה לסכסוכים אחרים בעולם, עם ממוצע של 73 תקיפות בחודש. למרות שהצבא הישראלי טוען כי הוא מבצע פעולות כירורגיות כאשר תוקף מוסדות בריאות שלדבריו משמשים את החמאס, ראיות מסוכנויות או"ם ומארגוני בריאות מעידות על כישלון במניעת פגיעה באזרחים ובהגנה על צוותי רפואה וחולים. הפגיעה המאסיבית והמתמשכת באזרחים והחרבת תשתיות הבריאות ברצועה מדגישות את הפער העמוק שבין הכוונות המוצהרות של ישראל לבין פעולותיה בשטח – פעולות הפוגעות בעקרונות הניטרליות הרפואית והמשפט ההומניטרי הבינלאומי.

נוכח האלימות הנרחבת, הפגיעה המכוונת באזורים אזרחיים והעקירה המסיבית של אוכלוסיות, על ארגונים הומניטריים ורפואיים להיצמד לעקרונות מנחים בתכנון וביישום מאמציהם לשיקום רצועת עזה לאחר הכרזה על הפסקת אש. מסמך זה מפרט עשר דרישות למאמצי השיקום והסיוע הראשוניים ברצועת עזה, בדגש על בריאות הציבור וגישה לשירותי בריאות. במיוחד מתמקדות הדרישות בעקורים פנימיים, לרבות אימהות וילדים. המטרה היא למנוע תחלואה ותמותה מיותרת, כולל הידרדרות בבריאות הנפש, ולוודא כי שירותי הבריאות והטיפול הרפואי הינם ברי קיימא.

אנו מדגישות כי שירותי הבריאות והגורמים החברתיים המשפיעים על הבריאות, כמו יציבות כלכלית, ביטחון תזונתי, דיור, חינוך וביטחון פיזי, אינם מתקיימים בריק וימשיכו להיפגע כל עוד הכיבוש הצבאי והמצור נמשכים. בהתאם לחוות הדעת המייעצת האחרונה של בית הדין העולמי לצדק (ICJ), מאמצים הומניטריים של גופים בינלאומיים אינם פוטרים את ישראל מאחריותה הבסיסית לדאוג לבריאות ולרווחת האוכלוסייה הפלסטינית הכבושה, להבטחת שירותי רפואה ובריאות ציבורית, ולהכרה בתפקידה בהרס מערכת הבריאות בעזה. במקביל, יש להתחיל מיד בתכנון המעבר למערכת בריאות פלסטינית אוטונומית כדי להבטיח מערכת בריאות ברת קיימא ושאינה נתונה לשליטה חיצונית. לא ניתן להבטיח שוויון בריאותי בהיעדר ריבונות וכבוד. לא ניתן לשוב ל"שגרה" שהונהגה בעבר, שבו הבריאות הפלסטינית והגישה לשירותי הבריאות בעזה נתפסו כנושאים הומניטריים התלויים בסיוע מותנה ובהיתרים הניתנים על ידי ישראל, תחת מגבלות מתמשכות ותנאי תת-פיתוח כפויים, לכודים במעגל אינסופי של הרס ושיקום מחדש.
לפיכך, אנו מציעות דרישות מיידיות וארוכות טווח להבטחת שוויון בבריאות עבור האוכלוסייה הפלסטינית.

עשר דרישות חיוניות להבטחת זכותם לבריאות של הפלסטינים:
צעדים מיידיים למענה לצרכים הומניטריים ורפואיים דחופים:
1. הסרת ההגבלות, חידוש הפעילות, ושיקום כלל מתקני הבריאות ושירותי המים, התברואה וההיגיינה ברצועת עזה, במטרה להפחית את הסיכונים הבריאותיים המיידיים, למנוע תת-תזונה והתפרצות מגיפות, לטפל בפציעות שנגרמו מהלחימה, ולהבטיח גישה לשירותי בריאות מקיפים.
2. הגנה, כבוד ושמירה על עובדי ועובדות מקצועות ומוסדות הבריאות, כולל אמבולנסים, במיוחד אלו הנמצאים בחזית מתן שירותי הרפואה. כמו כן, יש לשחרר מיידית את כלל עובדי ועובדות הבריאות שנעצרו במסגרת המלחמה.
3. הבטחת מעבר מידי ובלתי מוגבל של סיוע הומניטרי חיצוני לכלל רצועת עזה, כולל ציוד רפואי חד- ורב-פעמי, במטרה למנוע התפשטות הרעב ברצועה. יש להבטיח שסידורים טכניים, לרבות בדיקות ביטחוניות, לא יגרמו לעיכובים מיותרים.
4. הקלה על חופש התנועה של עקורים פנימיים, תוך הבטחת זכותם לשיבה בטוחה, רצונית ומכובדת לדיור זמני הולם בתוך רצועת עזה, וכן פיתוח תוכנית אסטרטגית לשיקום בתים ותשתיות שנהרסו במהלך המלחמה.
5. הבטחת תמיכה פסיכו-סוציאלית רחבה, המתמקדת בקהילות באזורי סכסוך, כולל טיפול מיוחד עבור אנשים שחוו טראומה חמורה, אנשים עם מוגבלויות חדשות, קטינים שהופרדו מהוריהם ונמצאים ללא ליווי, ניצולות אלימות מגדרית, ועובדי ועובדות בריאות שפעלו בחזית.

צעדים ארוכי טווח לשיקום ולהבטחת חוסנה של מערכת הבריאות הפלסטינית:
6. הבטחת מעורבות מרכזית של פלסטינים ופלסטיניות ממקצועות הבריאות ונציגי קהילה, כולל אנשי ונשות מקצוע בתחום בריאות הציבור והנפש, בעיצוב מדיניות מערכת הבריאות.
7. תמיכה בפיתוח תשתיות, משאבי אנוש ויכולות קליניות לשם הבטחת אספקת שירותי בריאות איכותיים ומקיפים ברצועת עזה, לרבות שיקום מוסדות חינוך כמו פקולטות לרפואה, סיעוד ובריאות הנפש, וכן הרחבת ההזדמנויות לאנשי ונשות מקצועות הבריאות לצאת להתמחויות ולהשתלמויות מחוץ לרצועת עזה.
8. פיתוח מערכת רפואה פלסטינית עצמאית הכוללת את רצועת עזה, הגדה המערבית ומזרח ירושלים, תוך הבטחת תנועה חופשית של חולים, אנשי רפואה, וסטודנטים בתוך ומחוץ למרחב הפלסטיני, וכן הבטחת זכות השיבה הבטוחה לעזה.
9. ניהול חקירות עצמאיות וללא משוא פנים להבטחת אחריותיות וחשיפת האמת, ובמקרים המתאימים, מתן פיצויים בגין הפרות של החוק הבינלאומי- כולל אי-הגנה על מתקני וצוותי בריאות, התקפות על תשתיות רפואיות, והרג, פציעה או כליאה של עובדי בריאות.
10. קידום פתרון מדיני שמבטיח חופש, ביטחון וזכויות אישיות וקולקטיביות מלאות לאוכלוסייה הפלסטינית, בהתבסס על תפיסת צדק המעגנת את עקרונות השוויון וההגדרה העצמית.