//
הפרות שיטתיות של זכויות אדם: מצב הכלואים הפלסטינים מאז ה-7.10.23 | דוח

הדוח סוקר בהרחבה את תנאי כליאתם של פלסטינים לאחר ההכרזה על מצב "מנעול" בבתי הכלא עקב פרוץ המלחמה, ואת ההגבלות השונות וההפרה השיטתית של זכויותיהם.

לקריאת הדוח המלא
בעברית | בערבית | באנגלית

מאז השבעה באוקטובר, נפרצו כל הסכרים בכל הקשור להתנהלות מול אסירים ועצורים פלסטינים – העלמה כפויה, עינויים והפרות זכויות אדם, הכוללות פגיעה קשה בזכות לבריאות, מהווים את ההתנהלות והמדיניות של גופי הביטחון בישראל כלפי אסירים ועצורים פלסטינים, המגובות ואף מוכתבות על ידי הדרג הפוליטי, כל זאת בעוד רוב רובה של מערכת המשפט והקהילה הרפואית מקבלת בהכנעה את החריגה הבוטה מסטנדרטים מקצועיים ואתיים.

הדוח שאנחנו מפרסמים היום – "הפרות שיטתיות של זכויות אדם: מצב הכלואים הפלסטינים מאז ה-7.10.23" – סוקר בהרחבה את תנאי כליאתם של פלסטינים לאחר ההכרזה על מצב "מנעול" בבתי הכלא עקב פרוץ המלחמה, ואת ההגבלות השונות וההפרה השיטתית של זכויותיהם.

כמו כן אנו קוראים בו לשחרור הכלואים הפלסטינים אשר נעצרו באופן שרירותי לאחר פרוץ המלחמה, להפסקת כל הפרקטיקות המהוות עינויים והתעללות, לאפשר מיידית לצלב האדום ולארגוני זכויות האדם לבקר כלואים פלסטינים, ולערוך חקירה יסודית ובלתי תלויה לגבי מותם של פלסטינים בבתי הכלא.

מספרם של הכלואים הפלסטינים המוחזקים על ידי שב"ס עלה מ-5,500 לערך ערב פרוץ המלחמה, לכ-9,000 בתחילת ינואר 2024, והוא כולל עשרות קטינים ונשים, כאשר כמעט שליש מהכלואים הפלסטינים מוחזק מתוקף צו מעצר מנהלי. בנוסף להם, מאות תושבי עזה נעצרו ומוחזקים ע"י הצבא, ללא כל אפשרות, גם אחרי 4 חודשים, לקבל מידע אודות מצבם, מיקום ותנאי מעצרם.

בעקבות אירועי השבעה באוקטובר והמלחמה שפרצה מאז, נקטו מקבלי ההחלטות בישראל, הן בשב"ס והן בצבא, במדיניות נקמנית של ענישה שרירותית, רצופת הפרות של זכויותיהם של הכלואים הפלסטינים. לרבות בזכות לבריאות, והעדר נגישות סבירה לטיפול רפואי הולם. החרפה זו היא המשך ישיר למדיניות השר לביטחון פנים איתמר בן גביר, אשר גם טרם ה-7.10 חתר באמצעות חקיקה לקדם הרעת תנאי כליאתם של פלסטינים בבתי הכלא בישראל. מקרי המוות בתוך בתי הכלא בחודשים האחרונים, מעידים עד כמה חמורה ההזנחה וההתעמרות והאלימות. 6 אסירים מתו בין אוקטובר ונובמבר, ולצערנו מאז שהדוח נכתב מתו שני פלסטינים נוספים.

עד כה, ניסיונות לעורר את מערכת המשפט לפגיעה השיטתית והחריגה מכל סטנדרט סביר של החזקת כלואים, כמו גם הניסיון להפעיל את הממסד הרפואי כדי שיעמוד על הצורך בטיפול הולם לא צלחו. וכך, מדיניות נקמנית וענישה לא רשמית, ממשיכה ללא בלמים ובאין מעצור.

כתבות מומלצותהכל >