נייר עמדה זה מנתח את נזקיה של ההשתתפות העצמית בתרופות מרשם בישראל, נזקים אשר הוחרפו לאור ההשלכות הכלכליות והבריאותיות של המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר. השתתפות עצמית בתרופות מרשם מגדילה אי-שוויון ופוגעת באוכלוסיות מוחלשות כיוון שהיא מס רגרסיבי על חולי – דווקא מי שחולים יותר, ולכן פגיעים יותר, משלמים יותר, ללא קשר להכנסה.
כבר לפני שני עשורים דו"חות ממשלתיים התריעו על מצוקתן של אוכלוסיות מוחלשות, ובפרט קשישים, הנאלצים להתמודד עם עלויות התרופות על רקע ירידה בהכנסות וזינוק בצרכים הרפואיים. כיום, עם הגידול המשמעותי בצרכים הרפואיים וההחמרה במצב הכלכלי של אוכלוסיות פגיעות, הבעיה החריפה עוד יותר. מחקרים מראים כי התשלום על תרופות הוא הגורם המרכזי המדרדר משפחות לעוני ומונע מרבים לרכוש תרופות נחוצות. בסקר עדכני שערכנו וממצאיו מפורטים בנייר עלה ש-11% מהמשיבים ויתרו בשנה האחרונה על תרופות מרשם בשל עלותן. בקרב בעלי הכנסה נמוכה נתון זה עולה ל-15% ובקרב החברה הערבית 18.3%, כמעט חמישית. לשם השוואה, על פי נתונים מהשנים 2019 ו-2020, הממוצע של ויתור על תרופות באירופה היה 2.1% בלבד.
במדינה המתהדרת במערכת בריאות ציבורית חזקה וביטוח בריאות אוניברסלי, מצב זה דורש שינוי מיידי. יש לבטל את ההשתתפות העצמית בתרופות מרשם כליל. לחילופין, הנייר מציע שני מודלים להגנה על מי שהכי נפגעים ממנה. דווקא עכשיו הכרחי לוודא שאף איש או אישה לא ייאלצו לוותר על תרופות בגלל מחירן. העלות לנו כחברה, הן הכספית והן המוסרית, היא גבוהה מדי.
