בנייר עמדה אותו אנו מפרסמים היום, בחנו את טיפולו של משרד הבריאות בטיוטת דו"ח שהגישה הוועדה להתמודדות עם גזענות, אפליה והדרה במערכת הבריאות, בנושא פרשת ילדי תימן, מזרח ובלקן.
תחילה הצגנו את הרקע להחלטה להקים וועדה אשר תעסוק בין היתר בפרשה ואת המלצותיה התקדימיות לפתוח בדיאלוג בין מערכת הבריאות לעמותות הפעילות בפרשה ולמשפחות הילדים על בסיס הכרה ואחריות של מערכת הבריאות בעוול שנעשה לקהילה. המלצות אלו, לו יושמו, היו מהוות צעד משמעותי באיחוי ובבניית אמון לא רק עם קהילה זו, אלא גם עם קהילות וקבוצות אחרות שנפגעו ממערכת הבריאות.
כיוון שהמלצות אלו נדחו על ידי שרי הבריאות, חשוב היה לנו לסקור את הכשלים הרבים שאפיינו את התנהלותו של משרד הבריאות: הסתרת מידע בנוגע לדוח למשך זמן רב, קבלת החלטות מתוך שיקולים זרים, התנהלות בחוסר תום לב ופרסום מידע באופן מטעה ומניפולטיבי.
בסופו של דבר, ברור כי ההמלצות שהגישו גורמים מקצועיים במשרד, להוביל תהליך של צדק ושקיפות מול המשפחות מתוך מטרה לרפא פצע חברתי, נחסמו בין השאר ע"י גורמים משפטיים אשר חששו מההשלכות של לקיחת אחריות מצד המשרד, בעיקר בהיבט הנזיקי.
כפי שאנו מדגישים בנייר, משרד הבריאות – ובראש ובראשונה שרי הבריאות ניצן הורוביץ ומשה ארבל – החמיצו הזדמנות היסטורית לפתוח בדיאלוג על מנת לרפא פצע חברתי כואב. מה שהתחיל כניסיון להעניק מעט מזור למשפחות כואבות, הסתיים בסבב נוסף של טיוח בפרשה, תוך שהוא גורם כאב נוסף.
