מעט מאד עוגנים מוסריים נותרים איתנים בזמן של טראומה קולקטיבית בוודאי כאשר קולות של הסתה ונקם מגיעים ממסדרונות השלטון. עתה, הוראה של שר הבריאות אשר מצאה לה הד ותמיכה גם בקרב הנהלותיהם של חלק מבתי החולים בישראל מאיימת לרסק את עמוד השדרה, העוגן האתי והמוסרי, של הקהילה הרפואית.
כזכור, משרד הבריאות, הצהיר כי עצורים מאלו שהשתתפו במתקפה הנפשעת ביום שבת 7.10.23 לא יקבלו טיפול בבתי החולים בישראל וכי הם יופנו למתקנים של שב"ס או הצבא מבלי שהתייחס כלל למידת יכולתם של אלו להעניק להם טיפול רפואי.
אמירה זו מצאה לה הד במציאות בה בבית החולים הדסה עין כרם סירבו לקבל לטיפול עצורים מרצועת עזה שהופנו אליהם על ידי כוחות הביטחון, וכך גם בשיבא. כך גם דווח ש"מרבית בתי החולים הדגישו כי אין בכוונתם לאשפז או להעניק כל טיפול רפואי אחר למחבלים בשטחם."
מול קולות אלו, יש צוותי רפואה העומדים באומץ ויושרה באתגר מוסרי ואתי זה והם ראויים וזקוקים לתמיכה וגיבוי אל מול יוזמות להחרימם. קולות ברורים שכאלה יצאו הן מההסתדרות הרפואית בישראל והן מצוותים בבתי החולים.
יש להפריד בין הזעזוע העמוק שיש לכל אדם באשר הוא אדם מהפגיעה הקשה באזרחים בהם ילדים ונשים ובין המשימה המקצועית של צוותי הרפואה והבריאות. הפניות לטיפול בבית חולים או במתקן רפואי אחר צריכות להיעשות על פי שיקולים מקצועיים רפואיים בלבד וזמינות הטיפול.
באמירתנו זו אין כדי להפחית ולו במאום מהאתגר הרגשי העומד בפני הצוותים הרפואיים, ואולם דווקא ממנהיגות הקהילה הרפואית, ובוודאי ממשרד הבריאות, היה ניתן לצפות להיערכות שתכבד רגשות אלו אך גם תעמוד על המחויבות למקצועיות הרפואית. תחת להתמקד במשימה הרפואית ובה בלבד, ולהיערך כראוי להפרדה בין מטופלים אזרחיים לבין מטופלים עצורים בשל הרגישות הברורה – למשל במחלקה ייעודית באחד מבתי החולים – הם שמו עצמם גם כשופטים וגם כמוציאים לפועל של גזר דין הקובע שלילת טיפול רפואי מקצועי ומותאם מצב. התנהלות כזו נוגדת את ערכי היסוד של מקצועות הרפואה והבריאות ואת כללי האתיקה הרפואית.
אתיקה רפואית אינה "nice to have" בימי שיגרה או עקרון שניתן להשליכו כאשר אנו עומדים מול מטופלים שעשו פשעים איומים. כאן המקום להזכיר שכללי האתיקה הרפואית ואמנות בינלאומיות רבות שנועדו להגן ולעגן זכויות אדם, נכתבו בעקבות מלחמות עולם שבמהלכן התרחשו מעשי זוועה מחרידים. כללים אלה נועדו לשמור על מערכות בריאות ואנשי הרפואה ולאפשר להם למלא את ייעודם – רפואה והצלת חיים.
החברה בישראל תצטרך לקום מהשבר הנורא שקרה לה, והרפואה אמורה להיות אחד מהעוגנים המוסריים שיסייע לה בכך. נטישתה היא נטישת התקווה לשיקום שכזה.
כא.נשי רפואה ובריאות אנו קוראים למשרד הבריאות ולמוסדות הבריאות להיצמד לאתיקה ולמקצועיות הרפואית ולהעניק טיפול רפואי לכל מטופל באשר הוא מטופל.
חברי ועדת האתיקה של רופאים לזכויות אדם: ד"ר זוהר לדרמן, פרופ' נדב דוידוביץ, ד"ר נורית וגנר, גב' נעמי בן יעקב, ד"ר צבי בנינגה, פרופ' רות סטלניקוביץ, ד"ר בטינה בירמנס, ד"ר גלית ארטום.
