לקריאת הדוח המלא
עברית  | אנגלית

החברה העזתית היא חברה הנמצאת במשבר תמידי מאז שנת 1948. 56 שנים של כיבוש צבאי גבו מחירים גבוהים מאוד מתושביה, כשלכך נוספו 16 שנים של מצור שפגע בחברה בכל תחום אפשרי – תשתיות, חינוך, כלכלה, בריאות, משפט ורווחה, וביכולתה לקיים מוסדות חיוניים לקיומה.

מערכת הבריאות של עזה בלטה לאורך השנים כמרחב של הישרדות אישית וחברתית, אשר למרות המגבלות הקשות, הצליחה להעניק טיפול, שיקום ותחושה של עזרה הדדית. תפקודה חיוני להמשך קיומה הגופני והנפשי של האוכלוסייה העזתית כפרטים וכקהילה.

בנייר העמדה החדש אנו סוקרים את היקף ועוצמת הפגיעה הישראלית בעזה, השלכותיה הקטלניות, וטוענים כי יש לחקור את המתקפה הזאת כהפרה של החוק ההומניטרי הבינלאומי כפשע מלחמה.

לאחר מתקפת חמאס על יישובי דרום ישראל בבוקר ה-7 באוקטובר יצאה ישראל למתקפה על רצועת עזה. עד לרגע זה, מניין הנפגעים הגיע ליותר מ-28,000 הרוגים ויותר מ-68,000 פצועים; 75% מהאוכלוסייה עקורים ואלפים אחרים נעדרים, שחלקם נקברו תחת הריסות הבניינים שהופצצו. מול משבר בקנה מידה זה ברור הצורך העצום במערכת בריאות מתפקדת, המסוגלת לטפל בפצועים ובחולים, וכן בהיבטים שונים של בריאות הציבור.

המתקפה הישראלית על מערכת הבריאות בעזה גרמה להרס חסר תקדים של המערך הרפואי– במהלכה בתי חולים ומתקנים רפואיים שותקו בשל מגוון גורמים: כוחות צבא שאיגפו את בתי החולים ומנעו תנועה מהם ואליהם; מחסור חריף בדלק, בחשמל, במים ובתרופות כתוצאה ממניעה מוחלטת של כניסת סיוע הומניטרי בחודשים הראשונים למלחמה, והגבלתו הקשה בהמשכה; ופגיעות ירי ישירות ובהן גם חדירת כוחות צבא לחלק מבתי החולים.

שתי הגנות ניסתה ישראל להציג בכל הנוגע לתקיפתה את המתקנים הרפואיים – ההגנה הראשונה הייתה כי בתי החולים קיבלו אזהרה ודרישה להתפנות במטרה להגן על חיי הצוות והמטופלים, אולם לא היה כל בית חולים שיכול היה לקלוט אותם ואף לא דרך בטוחה לפינוי אפקטיבי; ההגנה השנייה הייתה כי בתי החולים איבדו את מוגנותם משום ששימשו לפעילות חמאס.

לנוכח העובדה שהמתקפה הישראלית ריסקה את יכולת מערכת הבריאות להתמודד עם צרכיהם של עשרות אלפי הפצועים והחולים – הסקנו כי טענותיה של ישראל באשר להסרת מוגנותם אינן מצדיקות פגיעה מאסיבית ומכוונת זו, וכי יש לחקור את המתקפה כהפרה של החוק ההומניטרי הבינלאומי – כפשע מלחמה.

ככוח כובש, ישראל חייבת להבטיח את תפקודם התקין והמלא של מתקני הבריאות בעזה ואת ההגנה על צוותי רפואה, חולים, פצועים ועקורים. כמו כן, על הצבא להסיר את המצור באופן מיידי, מוחלט וסופי, ולאפשר כניסת תרופות, ציוד רפואי, דלק, מזון ומים באופן מיידי ובלתי מוגבל לצפון ודרום הרצועה.