תצלום: אקטיבסטילס
המתקפה הישראלית על עזה והמצור שישראל מטילה עליה מעל לחמישה חודשים הובילו למשבר הומניטרי קטסטרופלי ברצועה. המצב חמור במיוחד בצפון הרצועה, שבה שוהים כ-300 אלף בני אדם המצויים במצב של תת-תזונה חריף, שכבר גרם למותם של עשרות, רובם ילדים. טענות בדבר צרכים צבאיים או גניבת סיוע בידי המונים רעבים אינן יכולות להצדיק את הגבלת האספקה בידי ישראל, או חובתה לנהוג ביחס אנושי כלפי אוכלוסייה מוגנת.
פתרונות בהם מתהדרת ישראל דוגמת הצנחה של סיוע זעום מהאוויר או פתיחת נתיב ימי או מזח צף, שבנייתו תימשך שבועות ארוכים ויעילותו מוטלת בספק, אינם מסוגלים כלל לענות על צרכיהם של יותר משני מיליון תושבי הרצועה הזקוקים למענה מיידי.
במקום להתעסק בהסברה, על ישראל לפתוח את המעברים ולאפשר סיוע מהיר וללא מגבלות, ולהפסיק את המתקפה.
ישראל לא רק שאינה עומדת בחובותיה – מהמצב בשטח עולה כי היא נוקטת בענישה קולקטיבית העלולה להגיע לכדי הרעבה כשיטת לחימה.
העובדה שילדים מתו וממשיכים למות בצפון רצועת עזה כתוצאה מרעב הייתה צריכה לזעזע את אמות הסיפים של הממשלה, של הציבור בישראל ושל העולם כולו, אלא שהממשלה ממשיכה לרמוס ברגל גסה את זכויות האדם הבסיסיות של תושבי רצועת עזה ואף את הילדים שבהם.
העתירה הוגשה על ידי הארגונים גישה, המוקד להגנת הפרט, רופאים לזכויות אדם, האגודה לזכויות האזרח ועדאלה.
