תצלום: אקטיבסטילס

למרות הנסיגה המתמשכת במחויבות שב"ס לספק טיפול רפואי הולם לכלואים, המתבטאת בין השאר בהצהרות חוזרות מצדו על כך שאינו מחויב על פי הדין לספק את הטיפולים הנמצא בסל הבריאות הממלכתי, לא ראו שופטי בג"ץ צורך להתערב וסברו שאין לקבוע סטנדרט ברור לשירותי בריאות לכלואים ובכך הפקירו את ההחלטה לגבי היקף הטיפול שיינתן לכלואים לשיקול דעת שב"ס, מה שעלול להביא לכך שיקבלו טיפול נחות מזה שניתן לאנשים מחוץ לכלא.

בשנים האחרונות ארעו מספר מקרים בהם שב"ס מאן או התעכב באספקת שירותי בריאות לכלואים, למרות שאלו מנויים בסל הבריאות, הצהרות שב"ס ושינוי פקודת הנציבות בשנת 2019 הובילו לכך שכיום הפקודה גורסת ש"השירותים הרפואיים כפי שהוגדרו על ידי משרד הבריאות ישמשו קו מנחה במסגרת החלטות גורמי מערך הרפואה בשב"ס בדבר מתן טיפול רפואי לאסיר." "קו מנחה" הוא הגדרה מטושטשת שנותנת לשב"ס יד חופשית להחליט אם ומתי יספק לכלוא את הטיפול הרפואי הדרוש. בשל סיבות אלה, הוגשה העתירה מטעמנו, בה נדרש לקבוע, כי סל הבריאות מחייב את שב"ס. עוד טענו שיש לבטל את "וועדת החריגים" של שב"ס שאישורה נדרש עבור כל טיפול רפואי שעלותו יותר מ 10,000 שקלים בחודש, שרוב היושבים בה אינם אנשי רפואה ושפעילותה אינה מעוגנת בלוח זמנים או מסגרת אחרת כלשהי.

בדיון שהתקיים ב-31.7.23 בבג"ץ השופטים חיות, כבוב ועמית נשמעו יגעים, עלה חשש שההפיכה המשטרית נותנת בהם אותותיה. ככל שהתקדם הדיון עלה חשש גדול יותר, שגם השופטים סבורים שככל שהדברים אמורים בבריאותם של כלואים הרי שאין צורך בקביעת סטנדרט נורמטיבי מחייב. קביעת סטנדרט שכזה אינה דרישה מוגזמת והיא עומדת בקנה אחד עם הסטנדרטים הבינלאומיים לטיפול באנשים בבתי כלא, הגורסים שהמדינה צריכה לקחת אחריות מלאה על מי שהיא מחזיקה במשמורת ולספק בבתי הכלא טיפול רפואי שלכל הפחות שווה לזה שניתן לאזרחים חופשיים.

מכיוון ששב"ס הוא גוף ביטחוני במהותו, שאינו נתון לפיקוח רפואי כלשהו ואינו מחויב לסטנדרטים של מערכת הבריאות בישראל, עולה חשש כבד שקבלת ההחלטות לגבי טיפול רפואי לכלואים תהיה נגועה בשיקולים זרים, למשל ביטחוניים או כלכליים. חשש זה אינו דמיוני כפי שמוכח לא פעם בתלונות הכלואים המגיעות אלינו על פיהן שב"ס מסרב לספק לכלואים טיפול רפואי שנמצא בסל וכאלה בהן הטיפול הרפואי מתעכב באופן משמעותי בטענה שהוא נמצא בבחינת וועדת החריגים.

בניגוד לאמירות שב"ס בהזדמנויות קודמות בהן הוא הכריז במפורש על כך שהוא אינו מחויב לסל הבריאות הממלכתי, בתגובה המקדמית לעתירה נכתב ששב"ס כן מספק לכלואים את הטיפולים הנמצאים בסל. יחד עם זאת בתגובה ובמהלך הדיון שב"ס סרב להתחייב לסל הציבורי.

המצב בשטח נותר אם כן עמום, מצד אחד שב"ס מצהיר, כי הוא מספק את מלוא השירותים המנויים בסל הבריאות, מצד שני, הוא אינו מוכן לקבוע קביעה נורמטיבית בפקודה או במקום אחר, שהוא מחויב על פי דין לעשות זאת.

השופטים לא ראו לנכון להתערב במצב זה ולא ניצלו את ההזדמנות לקבוע קביעה נורמטיבית ברורה. השופטים חזרו ואמרו שיש להסתפק בהצהרת שב"ס בתגובה המקדמית ובדיון על פיה הוא מספק טיפולים הנמצאים בסל. הם ציינו שהכתובת למקרים עתידיים היא עתירות אסיר, תוך התעלמות מהעומס על בתי המשפט המחוזיים, הקשיים שמערים שב"ס בפני כלואים שרוצים להגיש עתירה, הקושי של כלואים לייצג את עצמם בעתירות בנושאים רפואיים בהם הם לא מבינים מספיק כאשר מולם מוצגות חוות דעת של רופאי שב"ס, שלא לדבר על העובדה כי המלצות רופאים כלל אינן שקופות לכלוא ולפיכך הוא אפילו לא יודע מה נמנע ממנו.

למצער השופטים התעלמו מהדוגמאות הקונקרטיות שהצגנו בדיון וציינו ש"באופן עקרוני המערכת לא נראית בעייתית על פניה. עובדה שאסירים בישראל מטופלים בגדול", ופסקו ששב"ס יפעל בהתאם להצהרותיו בתגובה, כלומר יספק את הטיפול הנדרש, אך לא חייבו את שב"ס להגדיר מסגרת טיפול. העתירה נמחקה בהסכמת העותרים.

לאור זאת שאין כיום גוף רפואי המפקח על שירותי הרפואה הניתנים בשב"ס, רל"א תמשיך לפעול מול שירות בתי הסוהר ומול כל הגורמים הרלוונטיים על מנת להבטיח שירותי בריאות נאותים, הולמים ושווים לכלואים.

נספחים:
התגובה המקדמית לעתירה
פסיקת בג"ץ