צילום: אקטיבסטילס
מזה 15 שנה מטילה ישראל סגר על רצועת עזה שהשלכותיו על חייהם ובריאותם של תושביה הרסניות. סגר זה מוביל לפגיעה קשה במערכת הבריאות ברצועת עזה – בחוסר יכולתה לתכנן את פעילותה והתפתחותה משום תלותה המוחלטת במשטר ההיתרים הישראלי ליציאת צוותי בריאות להכשרות ולימודים, לכניסת מיכשור רפואי ותרופות, וליציאתם של חולים לטיפולים שאינם מצויים במערכת הבריאות בעזה.
אחד הביטויים הקשים ביותר הוא השפעתו של מנגנון ההיתרים על ילדים חולים הנדרשים לטיפול מחוץ לרצועת עזה. חלקם, גם כאשר הם מקבלים היתר, הם נאלצים לצאת בגפם או בליווי מבוגר שאינו אביהם או אמם, כי אלו לא קיבלו היתר מישראל ללוותם.
לין, ילדה בת שש מרצועת עזה, חלתה בסרטן בהיותה בת שלוש ומאז 2018 טופלה בבית החולים תל השומר כשלמשך 6 חדשים במהלכם עברה ניתוח לכריתת בלוטת התריס, שהתה שם בלווית סבתה שכן הוריה לא הצליחו לקבל היתר מרשויות ישראל, היתר שכזה הגיע רק לאחר התערבותנו. המקרה של לין הוא אחד מעשרות פניות כאלו המגיעות אלינו בשנה. מדיניותה של ישראל והשפעתה על יכולתם של הורים לשהות לצד ילדיהם ולהרגיעם בחיבוק במהלך טיפולים קשים הוא נושאו של נייר העמדה החדש שפירסמנו.
- 32% מבקשות קטינים (ינואר-ספטמבר 2021) לצאת לטיפול מחוץ לרצועת עזה סורבו או עוכבו כך שהם לא הגיעו לטיפול. זוהי עלייה דרמטית (של 15%) בהשוואה ל-2020 אז סורבו 17% מבקשות הקטינים.
- שיעור הסירוב לבקשות הורים לליווי ילדיהם אלו עלה בכ- 7% (מ28% ב-2020 ל-35% ב-2021). עלייה זו לא התבטאה בעלייה בשיעור הילדים שיצאו ללא ליווי הוריהם.
- שיעור הילדים שיצאו ללא הוריהם ירד מ11% ב2020 ל-4% ב2021 אך לא מדובר בשיפור ביחסה של ישראל לילדים אלא להיפך: הוא נובע מהעלייה הדרמטית בסירוב ליציאת הילדים עצמם, וברגע שהם מסורבים, באופן אוטומטי אין כבר צורך בליווי ההורים.
מצב זה אמור היה לגרום למחאה בקרב הציבור בישראל בכלל והקהילה הרפואית בישראל בפרט, שהרי נוכחות הורה לצד ילדו, בוודאי כשהוא נאבק על חייו, היא בבחינת המובן מאליו. לצערנו, מציאות בה הזכות לבריאות של פלסטינים בכלל, וברצועת עזה בפרט היא תמיד תחת תנאי, תמיד להחלטת ישראל, הפכה לשיגרה. כשאנחנו מדברות על אפרטהייד בבריאות לא מדובר במילים ריקות, מדובר במציאות אכזרית שאת קורבנותיה אנו פוגשות יום יום.
