חיי הכלואים מתנהלים הרחק מעין הציבור הבוחנת וללא ביקורת חיצונית מספקת. במאבק למען זכויותיהם של כלואים, קשה להשתמש בדעת קהל אוהדת שכן הציבור נרתע מאוכלוסיה זו המואשמת במעשים קשים וראויים לגינוי. הלך רוח זה מותיר את האסירים והעצירים חשופים לפגיעה בזכויות שלהם. האסירים הפלסטיניים אף סובלים מאפליה מבנית הן בתנאי אחזקתם והן בהיותם חשופים לעינויים ו/או אלימות במהלך מעצרם וחקירתם.

שלושה גופים מחזיקים בעצורים: השב"ס, המשטרה והצבא. עצירי הצבא כפופים לשירותי הרפואה של המערכת הצבאית וכלליה, העצירים במתקני הכליאה של המשטרה מבוטחים מתוקף חוק ביטוח בריאות ממלכתי ואילו האסירים אינם כלולים בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, ומקבלים שירותי רפואה משב"ס עצמו מתוקף פקודת בריאות העם. השירותים הרפואיים במתקני הכליאה ניתנים ע"י צוות רפואי הכפוף לגופים בלתי רפואיים, מצב המאפשר פגיעה בזכויות הכלואים.  
 
הפיקוח על השירות הרפואי אותו מקבלים אסירים ועצירים לוקה בחסר, הן משום שפעמים רבות הוא נעשה על ידי גופים שאינם אמונים על נושאי הבריאות והן משום שהוא נעשה בדרך כלל בתוך ועל ידי המערכת עצמה, ונוטה להיות סלחני יתר על המידה כלפי כישלונותיו. העדר הפיקוח, ופעולתם של גופים חסיני ביקורת חיצונית דוגמת השב"כ, במתקנים המקבלים שירות משב"ס, אך מגביר תופעות אלו. 

שב"ס, האחראי העיקרי על משמורת כלואים, מנסה בכל מאודו למנוע ביקורת חיצונית. שב"ס אינו מאפשר סיורים פתוחים במתקניו, ומתיר אך ורק ביקורי עורך דין או רופא אצל אסירים ספציפיים, בתיאום מראש, ובלי שניתן לרופא או עורך הדין לבקר בתאו של האסיר על מנת לעמוד על תנאי הכליאה. בעיות מבניות אלו, מובילות בהכרח לפגיעה בנגישותם של הכלואים לבריאות. אנו עדים למקרים רבים בהם כלואים סובלים מטיפול רשלני ולקוי, צפיפות, הזנחה, תנאי תברואה ירודים, אלימות, החזקה בבידוד לתקופות ממושכות, ביזוי ועינויים אם כחריג ואם כשיטה. הפרות אלו הן תוצאה ישירה ממצבו חסר הישע של כל עציר או אסיר.

אסירים אשר סובלים מבעיות בריאות שאינן מאפשרות את החזקתם בבתי הכלא הרגילים אך אינם זקוקים לאשפוז בבית חולים, מוחזקים במרכז הרפואי של שב"ס (מר"ש) הנמצא במתחם רמלה. גם מוסד רפואי זה פועל כמעט ללא בקרה רפואית או אחרת, ומתאפיין בין היתר במתן טיפול רפואי לקוי, התערבות בטיפול מצד גורמים בלתי רפואיים, בעיות בהעברת מטופלים למוסדות חיצוניים, הזנחה של מקרים סיעודיים ושיקומיים, איומים כלפי מטופלים שהתלוננו, וכן תנאים תברואתיים ותנאי מגורים שאינם ראויים.